|
החזון שלי הוא, שבעתיד יהוו התזונה הנכונה והפעילות הגופנית אלטרנטיבה רפואית לטיפול במחלות הנלוות להשמנה.
בעשורים האחרונים התרגלנו לעובדה שאת בעיות הבריאות פותרים בעזרת תרופות. מצד אחד, ברור לחלוטין שיש מחלות שאין ברירה ועל מנת להתגבר עליהן יש לקבל טיפול תרופתי. מצד שני, ידוע גם, שיש מחלות שעדיין אין להן פתרון תרופתי, למשל: השמנה ושפעת. יש מחלות שהטיפול התרופתי אינו מרפא אותן אך הוא מונע החמרה של מצב החולה ומונע מצבים מסכני חיים – לדוגמא, יתר לחץ דם וסוכרת. ישנן שיטות שונות לטיפול במחלות: האחת היא הגישה הפסיבית – קבלת תרופות המטפלות בסימפטומים המופיעים לאחר היווצרות המחלה והשנייה: הגישה האקטיבית המנסה למנוע את הבעיות שגרמו להיווצרות הסימפטומים ומטפלת בהן.
אשווה בין האופציות האקטיבית והפסיבית בנוגע לשלוש מחלות: השמנה, יתר לחץ-דם, וסוכרת.
השמנה
הגישה הפסיבית: לאורך שנים הייתה הטענה הנפוצה בעולם הרופאה, שלשמנים קשה ומסוכן לעשות פעילות גופנית ולפתח כושר גופני סביר ואין להם יכולת לעמוד בפיתויי המזון המודרניים. לכן צריך להציע להם פתרונות בבית החולים.
הפתרונות המוצעים הם: ניתוח קיצור קיבה
טבעת
שאיבת שומן
מלתעות
לטיפולים אלו יש שיעור הצלחה נמוך יחסית, קיים סיכון כלשהו לחיי המטופל (במיוחד באלה המערבים הרדמה מלאה) ועלויותיהם גבוהות מאד. למשל, עלות ניתוח קיצור קיבה היא 35,000 ₪.
הגישה הפסיבית הנפוצה: דיאטה דלת קלוריות. שיטה זו עובדת בטווח הקצר ונכשלת בשיעור של 97% לטווח הארוך. כישלון במצב הזה פירושו עליה במשקל אל מעבר למשקל ההתחלה.
הגישה האקטיבית: המטופל לוקח אחריות על עצמו ללא תלות במשקלו ההתחלתי, מבצע בדיקת לב במאמץ, אבחון הרכב גוף (מדידת % שומן), מקבל ייעוץ תזונתי ומבצע פעילות גופנית עם מד דופק בהדרכה ובהשגחה, או לפי הנחיות שקיבל ומבצע באופן עצמאי. שיעור ההצלחה של השיטה הזו עולה על 60%, ואין כאן כמעט סיכון לחיים.
העלויות לתקופת ההרזיה הן 800 - 900 ₪ לחודש למשך חצי שנה עד שנה בתוכנית הרזייה
ו- 300 - 400 ₪ לחודש, בשיטת הייעוצים האישיים.
תאור מקרה: ע.מ. שקל בגיל 54 127 ק"ג וכדי לעלות בקוטג' בו גר מקומת הקרקע לקומה שיניה, צריך היה לעשות בדרך שתי הפסקות מנוחה ובקושי הגיע למעלה. באותה תקופה טופל ע.מ. בתרופות נגד סוכרת, יתר לחץ-דם, גאוט ונוגדי צרבות. במשך כשנה ירד ע.מ.30 ק"ג בעזרת תזונה נכונה והליכות ולאחר שנה זו עבר לריצה קלה ובשנה שאחריה ירד עוד 30 ק"ג. אז החל להתאמן בריצה בקבוצת הריצה שלי והתמקד בריצות למרחק 10 ק"מ. בגיל 62 החליט לעבור למרחקים ארוכים יותר ובגיל 63 במשקל 67 ק"ג הוא רץ בכנרת את המרתון הראשון בחייו והשלים אותו בסביבות 4 שעות. מזה 8 שנים אין הוא נזקק לאף תרופה מכל התרופות להן נזקק לפני 9 שנים.
גם יותר זול, גם יותר בריא וגם יותר מצליח.
יתר לחץ דם
הגישה הפסיבית: ברשויות הבריאות מדברים כיום על 30% מהאוכלוסייה המבוגרת כמאותרת יתר לחץ דם. 90% מתוך אלו שיש להם יתר לחץ דם, הם אנשים הנמצאים בעודף משקל. הטיפול הנפוץ הניתן ליתר לחץ דם הוא טיפול תרופתי במינונים יומיים הניתן על ידי הרופאים וזאת בדרך כלל למשנתם - למשך כל החיים. העלויות במצטבר יקרות מאד.
חלק מהתרופות להורדת לחץ דם, למשל, הבטא בלוקרס מורידות את קצב פעימות הלב בדקה ומורידות את קצב חילוף החומרים בגוף ובכך מקשות על תהליך של הרזייה בעזרת פעילות גופנית. בנוסף, נאסר על המטופלים לאכול מלח והם מקבלים הנחיות להימנע מהרמת חפצים כבדים.
הגישה האקטיבית: אומרת שקודם כל צריך להוריד משקל ולהיכנס לכושר. כבר אחרי ירידה של 10 ק"ג הראשונים מתרחשת ירידה בלחץ הדם ואם לא מעדכנים את הטיפול התרופתי ירד לחץ הדם (בעקבות השילוב של פעילות גופנית ונטילת תרופות) לערכים נמוכים מדי והמטופל עלול להתעלף.
מכיוון שהמטופל מזיע תוך כדי הפעילות הגופנית הוא מאבד עם הזיעה גם מלחים ולאנשים העוסקים בפעילות גופנית אין צורך להפחית המלחה באוכל. אחת הסיבות לעליה בלחץ הדם היא היצרות של כלי הדם, ואי יכולתם להתרחב בשעת הצורך עקב איבוד גמישותם. קיימות תוכניות אימון מיוחדות בחדר הכושר שמגמישות את כלי הדם ומאפשרות מעבר דם ביתר חופשיות. לכן יש צורך לאפשר הרמת משקולות בחדר הכושר.
תאור מקרה: אצל א.ג., מטופל שלי, התגלה יתר לחץ דם בגיל 25 והוא קיבל הנחיות לקחת תרופות להורדת לחץ דם תוך הבטחה מהרופא שאת התרופות הוא עתיד לקחת למשך כל חייו. בגיל 45 ירד א.ג. במשקל בעזרת תזונה נכונה ופעילות גופנית. הוא עבר לרכיבה על אופניים ולאחר תקופה מסוימת התחיל להתלונן על סחרחורות וסף עילפון. התברר כי הוא עדיין לוקח את אותן תרופות להורדת לחץ-דם. מיד שלחתי אותו לרופא שלו עם הנחיות לבקש הורדת מינונים ובדיקת האפשרות להפסיק את השימוש בתרופות. הרופא הורה לו להפסיק לקחת את התרופות למשך שבוע ואז ביצעו בדיקת לחץ דם והתברר שלחץ הדם שלו תקין לחלוטין.
א.ג., היום 30 שנה אחרי שגילו אצלו יתר לחץ דם בגיל 25, אינו צורך תרופות והוא מתאמן על אופניים מספר פעמים בשבוע.
גם יותר זול, גם יותר מצליח וגם יותר בריא
סוכרת
הגישה הפסיבית: למטופל ניתנות תרופות שמזרזות הפרשת אינסולין בלבלב או שמגבירות רגישות לתאים או שהוא מזריק אינסולין. עלויות התרופות הללו גבוהות מאד, דורשות ניטור (בדיקות רמת גלוקוז בדם) יומיומי ומעקב רפואי צמוד.
חולי הסוכרת מקבלים הנחיות לאכול פחמימות אחת לשעתיים בערך, על מנת למנוע מצבי היפו (תת רמת גלוקוז בדם) הנגרמים עקב התרופות אותן הם מקבלים. עליהם לשמור על איזון ברמת הגלוקוז בדם לאורך כל היום, ונוצר מצב שעקב הצורך הנ"ל הם אוכלים כמעט כל היום ורק משמינים.
הגישה האקטיבית: המטופל מקבל תוכנית אקטיבית לירידה במשקל, בעזרת תזונה דלת פחמימות ופעילות גופנית בדופק שורף שומן. אחרי תקופה מסוימת של התחלת ירידה במשקל, הוא מקבל תוכנית אימן בדופק גבוה שורף סוכרים. הסוכר יורד בדרך כלל כאשר המטופל אוכל תפריט מוגבל בקלוריות מפחמימות. השילוב של הגישה האקטיבית עם תזונה מתקנת פותרת סוכרת מסוג 2 ב-80% מהמקרים. תאור מקרה: מ.מ. הגיעה אלי מניו יורק בגיל 62 בעודף משקל של יותר מ-35 ק"ג, סוכרת סוג 2, מוזרקת אינסולין. בעלה רופא, ושתיים מבנותיה גם הן רופאות: 3 רופאים במשפחה. מ.מ. לקחה תרופות מרבית חייה והייתה מגיעה למצבי היפו גליקמיה (תת רמת גלוקוז בדם) והייתה מאזנת את עצמה בעזרת אכילה נוספת של פחמימות וסוכרים. כך קורה בדרך כלל אצל חולי סוכרת. תוך מספר שבועות בתוכנית ההרזיה, החלה מ.מ. באישור בעלה, הרופא, להוריד מינונים בתרופות נגד הסוכרת, עד שהפסיקה לחלוטין שימוש בתרופות. מ.מ. שוקלת כיום 56 ק"ג, מטפסת 40 קומות ביום בניו-יורק, היא בכושר הכי טוב אי פעם בחייה (בגיל 66) לא מזריקה אינסולין ולא לוקחת שום תרופה אחרת. הדבר היחיד שהיא לוקחת זה אחריות אישית.
גם יותר בריא, גם יותר מצליח ולא עולה פרוטה.
|
השאלה שעולה היא:
מדוע הטיפולים האקטיביים לא מוצעים למטופלים כאופציה?
בכל שלושת הפרמטרים:
בריאות
עלות
ותועלת לטווח הארוך,
מוכיחה הגישה האקטיבית עדיפות מובהקת על הגישה הפסיבית.
האם לא הגיע הזמן לאפשר לאלה שרוצים לא לקחת תרופות ורוצים לנהל את בריאותם כמה שאפשר באופן עצמאי?
מדוע לא לתת להם את אופציית הבריאות האקטיבית?
יאיר קרני
|
|
